סִפּוּר נֵס הַפֶּתֶק

סִפּוּר נֵס הַפֶּתֶק

בִּשְׁנַת תרפ"ב, קָרוֹב לְתַעֲנִית שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, הִרְגַּשְׁתִּי עַצְמִי חָלָשׁ, לֹא כָּל כָּךְ, אֲבָל לֹא, לֹא חַס וְשָׁלוֹם בְּאֹפֶן חָמוּר, הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וְאֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי חָלָשׁ אָז הַבַּעַל דָּבָר הִתְגַּבֵּר עָלַי, הִתְגַּבֵּר עָלַי, בַּבֹּקֶר בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, "אַתָּה חָלָשׁ מְאֹד, אַתָּה צָרִיךְ לֶאֱכֹל עַכְשָׁיו! לִפְנֵי הַתְּ...", אֲנִי אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְהַגִּיד לְסַפֵּר לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, אֲנִי לֹא שָׁתִיתִי מַיִם מֵחֲצוֹת לַיְלָה עַד אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה, לֹא לֹא אָכַלְתִּי וְלֹא שָׁתִיתִי, וְעַכְשָׁיו הִגִּיעַ, בָּא אֵלַי הַבַּעַל דָּבָר וְאָמַר לִי "אַתָּה צָרִיךְ לֶאֱכוֹל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, חָלָשׁ כָּזֶה, אַתָּה חָלָשׁ כָּל כָּךְ", אֲנִי שָׁמַעְתִּי לוֹ, לֹא רָצִיתִי אֲבָל אָכַלְתִּי, נוּ אֲנִי אָכַלְתִּי אֲבָל כְּמוֹ שֶּׁאוֹכְלִים חַס וְשָׁלוֹם דְּבָרִים מַּזִּיקִים, אֲנִי, אֲנִי אָכַלְתִּי אֲבָל הָיָה בְּלֹא יָדַיִם וּבְלֹא רַגְלַיִם, כֵּן, אֲבָל, אֲבָל אָכַלְתִּי. 

אַחֲרֵי הָאֲכִילָה בֵּרַכְתִּי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְהָלַכְתִּי לְמִּקְוֶה, אַחֲרֵי הַסְּעוּדָה. נוּ, יְכוֹלִים לְהָבִין אֵיךְ הָיָה הַתְּפִלָּה, וְאֵיךְ, בְּאֵיזֶה מַצָּב אֲנִי הָיִיתִי, אַחֲרֵי דָּבָר, דָּבָר כָּזֶה, אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי הָיִיתִי נִזְהַר, רָאִיתִי מִרַבִּי יִשְׂרָאֵל (קָרְדוּנֶר) כָּל תַעֲנִית, אֲפִלּוּ תַעֲנִית בה"ב (תַעֲנִית שֵׁנִי, חֲמִישִׁי, שֵׁנִי), רָאִיתִי מִרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי גַם כֵּן עָשִׂיתִי כָּכָה, אָז גַם כֵּן בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שֶׁהִיא תַעֲנִית חָמוּר מֵאַרְבַּע תַּעֲנִיתִים, נוּ, נִכְשַׁלְתִּי, נִכְשַׁלְתִּי וְנָפַלְתִּי בְּאֹפֶן כָּזֶה, לֶאֱכֹל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה?, אָז לֹא רָצִיתִי לִחְיוֹת, וְנָפַלְתִּי לְעַצְבוּת כָּזֶה שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר וְלְהִתְרָאוֹת בִּפְנֵי אֲנָשִׁים, וְאֲנִי הָלַכְתִּי לְיְשִׁיבָה, וְשָׁכַבְתִּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּיְשִׁיבָה, הָיָה יְשִׁיבָה וְגַם בֵּית הַכְּנֶסֶת, שָׁכַבְתִּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּמוֹ מֵת, לֹא מְדַבֵּר וְלֹא אוֹכֵל, כְּמוֹ מֵת. וְבְּנֵי הַיְשִׁיבָה, בְּבֵית כְּנֶסֶת, בְּנֵי הַיְשִׁיבָה מִי שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְרָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער שׁוֹכֵב בְּעַצְבוּת כָּזֶה שֶׁהָיָה פַּחַד, וְהֵם הָיוּ רְגִילִים שֶׁאֲנִי הָיִיתִי תָּמִיד שָׂמֵחַ, מְרַקֵּד שָׂמֵחַ, וְהֵם הָיָה לָהֶם קֻשְׁיוֹת: "אֵיךְ יִשְׂרָאֵל בֶּער שָׂמֵחַ, מִמַּה הוּא שָׂמֵחַ?, אֵין לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵין לוֹ לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, וְהוּא נוֹסֵעַ בְּכָל..., עַל כָּל פָּנִים זֶה הַיִשְׂרָאֵל בֶּער, זֶה לֹא יִשְׂרָאֵל בֶּער שֶׁהָיָה, זֶה יִשְׂרָאֵל בֶּער מְשֻׁגָּע, וְכָּכָה הוּא הַסּוֹף שֶׁל כָּל הַבְּרֶסְלָבִים, וְסוֹף כָּל סוֹף הֵם נַעֲשִׂים מְשֻׁגָּע, כִּי הֵם הוֹלְכִים בְּחֲצוֹת לַיְלָה לֶשָּׂדוֹת, לַיְעָרוֹת, וְלִפְעָמִים נִפְחָדִים מְאֵיזֶה כֶּלֶב, מְאֵיזֶה חַיָּה, מְאֵיזֶה גּוֹי, אָז נַעֲשִׂים מְשֻׁגָּעִים, וְסוֹף כָּל סוֹף נַעֲשִׂים מְשֻׁגָּעִים". וְאֲנִי הָיִיתִי בְּעַצְבוּת נוֹרָאָה, וְזֶה שֶׁהֵם אָמְרוּ כָּכָה, אָז הָיָה לִי עַצְבוּת יוֹתֵר כִּי, בְּלִי שִׁעוּר, כִּי אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי הַגּוֹרֵם לְכָל זֶה שֶׁהֵם דּוֹבְרִים אֲנִי הַגּוֹרֵם, מַה זֶּה, עַצְבוּת כָּזֶה?!, אֲפִלּוּ אִם עוֹבְרִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, עַצְבוּת כָּזֶה?, עַל כָּל פָּנִים הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל, הָיָה לִי, הָיָה קָשֶׁה לִי מְאֹד, וְלֹא רָצִיתִי, לֹא רָצִיתִי לִחְיוֹת, אֲפִלּוּ מִגֹּדֶל הַעַצְבוּת זָכִיתִי, רָאִיתִי שֶׁאֲנִי גּוֹרֵם חִלּוּל הַשֵּׁם, בִּזָּיוֹן לְבְּרֶסְלֵב, אָז הָיָה לִי הִתְבּוֹדְדוּת, וְהִתְפַּלַּלְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רְאֵה הַמַּצָּב שֶׁלִּי, אֱמֶת אָכַלְתִּי, עָשִׂיתִי מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה תְּשׁוּבָה, אֲנִי, תְּרַפֵּא אוֹתִי וְתוֹצִיא אוֹתִי מֵהַמַּצָּב הַזֶּה, מֵהָעַצְבוּת הַזֶּה, כִּי אֲנִי גּוֹרֵם חִלּוּל הַשֵּׁם, זֶּה חִלּוּל הַשֵּׁם לְבְּרֶסְלֵב". אָז אֲנִי בָּכִיתִי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּבֵּית הַכְּנֶסֶת וְאָמַרְתִּי: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תְּרַפֵּא אוֹתִי, שֶׁאוּכַל לָצֵאת מֵהָעַצְבוּת", נִכְנַס לִי מַחֲשָׁבָה תְּקוּפָה כְּמוֹ, כְּמוֹ מִי שֶׁנִּכְנָס בְּרֹאשׁ שֶׁלִּי, בְּמֹּחַ שֶׁלִּי, וְאוֹמֵר לִי הַמַּחֲשָׁבָה, אוֹמְרִים לִי: "תִּכָּנֵס לְהַחֶדֶר שֶׁלְּךָ", אֲנִי הָיִיתִי בְּבֵּית כְּנֶסֶת וְהַחֶדֶר שֶׁלִּי הָיָה לְיַד בֵּית הַכְּנֶסֶת, "תִּכָּנֵס לְהַחֶדֶר שֶׁלְּךָ, וְתִפְתַּח אֶת אֲרוֹן הַסְּפָרִים וְתִתֵּן יָדְךָ עַל אֵיזֶה סֵפֶר, וְתוֹצִיא אוֹתוֹ, וְתִפְתַּח אוֹתוֹ וְשָׁמָּה תִּמְצָא רְפוּאָה לְנַפְשְׁךָ!". אֲנִי רָצִיתִי רְפוּאָה, נוּ וְהִתְפַּלַּלְתִּי, וְאָמַרְתִּי: "מַּחֲשָׁבָה זֶה, מַה, מֵאֵיפֹה?, הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי זֶה דָּבָר רְצִינִי?", אָז אָמַרְתִּי, מַה, אֲנִי, אֲנִי אֶעֱשֶׂה, אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֶּה וְנִרְאֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִזֶּה. אָז עָשִׂיתִי כָּזֶה, נִכְנַסְתִּי מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לַחֶדֶר שֶׁלִּי וּפָתַחְתִּי אֶת הָאָרוֹן, ונָתַתִּי יָד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לִי, וְנָתַתִּי יָדִי עַל אֵיזֶה סֵפֶר, וְהוֹצֵאתִי אוֹתוֹ וּפָתַחְתִּי אוֹתוֹ, וְהָיָה שָׁמָּה הַפֶּתֶק, הַפֶּתֶק הַזֶּה. אֲנִי רָאִיתִי רַק חֲתִיכַת נְיָר, וְלֹא יָדַעְתִּי מַה, נִמְצָא בְּסֵפֶר, יָכוֹל לִהְיוֹת בְּאֵיזֶה סִימָן בִּשְׁבִיל לֵידַע אֵיפֹה אֲנִי לוֹמֵד, אֲנִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב לָזֶה, רָאִיתִי חֲתִיכַת נְיָר, עַל כָּל פָּנִים אַחַר כָּךְ הִתְחַלְתִּי, רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ שׁוּרוֹת כְּתוּבוֹת, הִתְחַלְתִּי לִקְרֹא וְרָאִיתִי מַה שֶּׁכָּתוּב: "תַּלְמִידִי הַיָּקָר", כֵּן, כֵּן, וְ"נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתְךָ", זֶה הָעַצְבוּת הַשִּׁבְרוֹן לֵב שֶׁהָיָה לִי עַל הָעֲבֵרָה שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי תַּעֲנִית בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, "נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתְךָ", זֶה "נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתְךָ", "וְסִימָן", אַחֲרֵי כָּל הַפֶּתֶק הַחֲתִימָה "נַ נַחְ", "וְסִימָן י"ז בְּתַמּוּז יֹאמְרוּ שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה", י"ז בְּתַמּוּז, בְּיוֹם י"ז בְּתַמּוּז "יֹאמְרוּ", וְמִזֶּה מַשְׁמַע שֶׁהַפֶּתֶק נִכְתַּב עוֹד לִפְנֵי שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, הוּא אוֹמֵר לִי: "סִימָן י"ז בְּתַמּוּז שֶׁיֹאמְרוּ שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה". 

עַל כָּל פָּנִים אֲנִי קָרָאתִי אֶת זֶה, וְכְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי מִקֹּדֶם בְּעַצְבוּת כָּזֶה, קִבַּלְתִּי שִׂמְחָה מִזֶּה הַפֶּתֶק, שִׂמְחָה כָּזֶה שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם הַזֶּה, עַד שֶּׁהָעַצְבוּת לֹא עוֹלֶה שׁוּם עֶרֶךְ נֶגֶד הַשִּׂמְחָה, הַשִּׂמְחָה כָּזֶה שֶׁלֹּא..., הִתְחַלְתִּי לִרְקֹד בְּהַחֶדֶר שֶׁלִּי, וְהַיְשִׁיבָה, לָמְדוּ בְּיְשִׁיבָה, וְאָמְרוּ: "שֶּׁהוֹ, הַמְשֻׁגָּע נַעֲשָׂה שָׂמֵחַ, הוּא נַעֲשָׂה שָׂמֵחַ, אֲבָל הוּא מְרַקֵּד", אָז כֻּלָּם נִכְנְסוּ לְהַחֶדֶר שֶׁלִּי, וְרָאוּ דָּבָר כָּזֶה שֶׁאֲנִי מְרַקֵּד, אֲנִי לֹא שׁוֹאֵל אוֹתָם, אֲנִי מְרַקֵּד וְשָׂמֵחַ כָּזֶה, נִתְבַּטְּלוּ, טוֹב הֵם הוֹצִיאוּ אוֹתִי מֵהַחֶדֶר, וְעָמְדוּ עִגּוּל, וְאֲנִי הָיִיתִי בָּאֶמְצַע, וְרָקַדְתִּי כַּמָּה שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה, וְנַעֲשׂוּ עֲיֵפִים, הֵם עָמְדוּ זְמַן רַב כָּזֶה, אָז הֵם אָמְרוּ: "הוּא לֹא יִתְעַיֵּף, הוּא יְעַיֵּף אוֹתָנוּ, אָנוּ אֵין לָנוּ כֹּחַ יוֹתֵר", אָז הֵם הָלְכוּ וְאֲנִי רָקַדְתִּי לְבַדִּי.

עַל כָּל פָּנִים זֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר לְסַפֵּר, הָעִנְיָן שֶׁל הָעַצְבוּת שֶׁהָיָה לִי, וְהַשִּׂמְחָה עוֹלֶה בְּ..., וְהַשִּׂמְחָה כָּזֶה, וְהָיָה לִי רְפוּאָה הֵפֶךְ הָעַצְבוּת, נִכְנַסְתִּי לְשִּׂמְחָה כָּזֶה, וְהָיָה לִי רְפוּאָה עַל כָּל יְמֵי חַיָּי, בְּכָל פַּעַם שֶׁעָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר, אֵיזֶה עִנְיָנִים שֶׁמָה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, נְּפִילוֹת, הַיְרִידוֹת, אָז תֵּכֶף לָקַחְתִּי אֶת הַפֶּתֶק וְקָרָאתִי, אָז כְּבָר הָיָה רְפוּאָה. 

[רַבִּי יִשְׂרָאֵל אֲבָל מַה הַמַשְׁמָעֻיּוֹת שֶׁל הַפֶּתֶק?] הַמַשְׁמָעֻיּוֹת שֶׁל הַפֶּתֶק?, הַמַשְׁמָעֻיּוֹת שֶׁל הַפֶּתֶק הוּא, הוּא הִתְחַזְּקוּת כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה..., בְּהַלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן מָלֵא הִתְחַזְּקוּת, כָּל הַתּוֹרוֹת הֵם..., כָּל הַתּוֹרוֹת יֵשׁ בָּהֶם עִנְיָנִים, יֵשׁ בָּהֶם רַק הִתְחַזְּקוּת, רַק הִתְחַזְּקוּת, לֹא לְהִתְיָאֵשׁ, וְלֹא..., כֵּן, וְלְהַתְחִיל בְּכָל רֶגַע מֵחָדָשׁ, נוּ, וְאֲנִי יוֹדֵעַ מִזֶּה, וְאֲנִי לוֹמֵד אֶת זֶה, וְהָלַכְתִּי עִם זֶה, וּפִתְאוֹם נִפְסַק מִמֶּנִּי כָּל הַכֹּחַ הַזֶּה עַל יְדֵי הַנְּפִילָה, עַל יְדֵי הָאֲכִילָה שֶׁל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, וְלֹא הָיָה, וְלֹא עָזַר לִי שׁוּם דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ, אֲנִי נָפַלְתִּי בְּחשֶׁךְ כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה לִי שׁוּם רְפוּאָה.

(שיחות סבא - קלטת 18 א' 03:45)

*

וְאֲנִי פָּתַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר, פָּתַחְתִּי, רָאִיתִי חֲתִיכַת נְיָר, וַאֲנִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב לְזֶה, מַה נְיָר, מַה זֶה הַנְּיָר?, וְמַה יַעֲשֶׂה לִי הַנְּיָר?, זֶה זֶה יִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם זֶה הַנְּיָר!. 
(שם - קלטת 104 ב' 36:36)

*

רַבִּי שִׁמְעוֹן (בַּר יוֹחָאי) הוּא נִרְמָּז בַּפָּסוּק 'עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית', וְעַכְשָׁיו יֵשׁ כְּבָר נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן. 
(שם - קלטת 70 ב' 38:30)

*
~~~~~~~~~~~~~~~~~

נֻסַּח נוֹסָף שֶׁל סִפּוּר נֵס הַפֶּתֶק 

הֻקְלַט בְּאוּמַן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁל סַבָּא יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁנַת תשנ"ה.

כָּל הַיְּהוּדִים עוֹשִׂים תַעֲנִית, וְאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי אֶת זֶה, לֹא עָשִׂיתִי תַעֲנִית (סבא צוחק), אָז נָפַלְתִּי וְנִתְבַּיַּשְׁתִּי מְאֹד, "מַה עָשִׂיתָ?", הַכְּלָל, כֻּלָּם עָשׂוּ לֵיצָנוּת מִמֶּנִּי, וְאָמְרוּ שֶׁאֲנִי יָּצָאתִי מִדַּעְתִּי וְאֲנִי כְּבָר מְשֻׁגָּע, כֵּן. 

הַכְּלָל, אֲנִי לָמַדְתִּי בְּיְשִׁיבָה בְּרַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס בִּטְבֶרְיָה, אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְבֵּית הַכְּנֶסֶת, וְאָמַרְתִּי לְרַבִּי מֵאִיר, לְרַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס: "נִכְשַׁלְתִּי, נָפַלְתִּי, וְאֵין לִי שׁוּם עֵצָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְאֵיךְ עוֹשִׂים דָּבָר כָּזֶה, וְלֹא מִתְבַּיְּשִׁים, לֹא מִתְבַּיְּשִׁים, תַעֲנִית שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל קָבְעוּ עֲלֵיהֶם תַּעֲנִית, מֵהַגְּמָרָא וְמֵהַדִּין, כֵּן, וְאֲנִי נִכְשַׁלְתִּי, נָפַלְתִּי, וְאָכַלְתִּי לִפְנֵי הַתְּפִלָּה", אֲנִי לֹא שָׁתִיתִי מַיִם לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, וְאֲנִי, וְאֲנִי אָכַלְתִּי לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, נָפַלְתִּי מְאֹד, וְנִתְבַּיַּשְׁתִּי מְאֹד, "מַה, מַה עָשִׂיתִי? מַה?" (סבא צוחק), אֲנִי נִתְבַּיַּשְׁתִּי, נָפַלְתִּי כָּל כָּךְ, וְלֹא מָצָאתִי שׁוּם מָקוֹם אֵיךְ לִחְיוֹת, וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת, "מַה עָשִׂיתִי?, תַעֲנִית שֶׁל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, כָּל הַיְהוּדִים מִתְעַנִּים, רַק אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי תַעֲנִית, מַהההה עָשִׂיתִי?", הֲלֹא הָיִיתִי יָכוֹל לָמוּת מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה, מִגֹּדֶל הַנְּפִילָה, הַנְּפִילָה. 

הַכְּלָל, כֻּלָּם צָחֲקוּ מִמֶּנִּי, וְאֲנִי, אֲנִי הָלַכְתִּי לְצִיּוּן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס בִּטְבֶרְיָה, וְאָמַרְתִּי לוֹ: "כֻּלָּם מְצַחֲקִים מִמֶּנִּי, וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה" (סבא צוחק). אָז אָמְרוּ לִי: "שֶׁתִּכָּנֵס לְהַחֶדֶר שֶׁלְּךָ וְתִּקַּח סֵפֶר, אֵיזֶה סֵפֶר שֶׁהוּא, וְתִפְתַּח אוֹתוֹ, וְתִּמְצָא, וְתִּמְצָא דְּבָרִים טוֹבִים שֶׁתּוּכַל לְהַחֲיוֹת עַצְמְךָ", אָז עָשִׂיתִי כָּכָה, נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר שֶׁלִּי, וְהָיָה לִי הַסְּפָרִים שֶׁל רַבֵּנוּ, לָקַחְתִּי אֵיזֶה סֵפֶר, זֶה הָיָה סֵפֶר לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, חֵלֶק רִאשׁוֹן, חֵלֶק רִאשׁוֹן שֶׁל רַבִּי נָתָן, כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁהָיוּ בּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל, הֵם, הֵם, הֵם מֵחַיִּים מְתַקְּנִים כָּל הָעוֹלָם, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ. נִכְנַסְתִּי לְהַחֶדֶר שֶׁלִּי, וְהוֹצֵאתִי סֵפֶר וּפָתַחְתִּי אוֹתוֹ, וְמָצָאתִי שָׁמָּה פִּתְקָא, כָּתוּב שָׁמָּה, הָיָה מַשְׁמַע מֵהַפִּתְקָא, שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לִי תִּקְוָה, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה וְצָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל, בְּקוֹל גָּדוֹל: "אוֹי אוֹי אוֹייי אַל תִּתְיָאֲשׁוּ, אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!", אַף עַל פִּי שֶׁאָכַלְתִּי קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וְעָשִׂיתִי דָּבָר כָּזֶה, "אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם", אֲפִלּוּ אֲנִי יֵשׁ לִי תִּקְוָה עֲדַיִן (סבא צוחק). מָצָאתִי פִּתְקָא, וְכָּתוּב שָׁמָּה, כָּתוּב שָׁמָּה מַה שֶּׁכָּתוּב בְּהַפִּתְקָא, לָמַדְתִּי מִזֶּה, מֵהַפִּתְקָא, שֶׁעֲדַיִן, עֲדַיִן יֵשׁ לִי תִּקְוָה, וְעֲדַיִן, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: "גִּיוַואלְד! אַל תִּתְיָאֲשׁוּ, אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!", נוּ, אֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי, לָקַחְתִּי אֶת זֶה עָלַי, "אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל", אֲפִלּוּ אֲנִי יֵשׁ לִי עֲדַיִן תִּקְוָה. וְכֵן מָצָאתִי שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה פְּעָמִים פִּתְקָאוֹת מֵרַבֵּנוּ זַ"ל, הַפִּתְקָא אַחַת אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַל פֶּה, וְכָּכָה זֶה הַלָּשׁוֹן, אֲנִי פָּתַחְתִּי סֵפֶר וְהָיָה שָׁמָּה חֲתִיכַת נְיָר, וְהָיָה כָּתוּב כָּכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן עַל הַנְּיָר, כָּכָה, זֶה, זֶה, אֵלֶּה הַדִּבּוּרִים: מַה? - "מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ לְהַגִּיד לְךָ תַּלְמִידִי הַיָּקָר" יִשְׂרָאֵל בֶּער, "תַּלְמִידִי הַיָּקָר לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתְךָ", אֲנִי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי, אֵיזֶה עֲבוֹדָה, אֵיזֶה פָּנִים אֲנִי יֵשׁ לִי, "נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתְךָ וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי", יֵשׁ שִׂיחָה מֵרַבֵּנוּ זַ"ל: "אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל", "וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי", יֵשׁ שִׂיחָה מֵרַבֵּנוּ שֶׁהוּא אָמַר, הוּא אָמַר, שֶׁהוּא אָמַר, הוּא כָּכָה, הוּא אָמַר כָּכָה: "גִּיוַואלְד! אַל תִּתְיָאֲשׁוּ, אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!", אָז, אָז, מִזֶּה אֲנִי לָקַחְתִּי כֹּחַ לַעֲמֹד, בְּמִּלְחָמָה, לַעֲמֹד כְּנֶגֶד, כְּנֶגֶד הַחשֶׁךְ הַזֶּה, כְּנֶגֶד הַצָּרָה הַזֹּאת, אָכַלְתִּי לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, מַה, שָׁמַעְתָּ דָּבָר כָּזֶה?, מֵאֱלוּל, סְלִיחוֹת, מִיְּהוּדִים, מִתְעַנִּים, תַעֲנִית, תַעֲנִית, וְאֲנִי לֹא, לֹא, לֹא עָשִׂיתִי אֶת זֶה, וְאָמַרְתָּ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר לִי: "וְסִימָן י"ז בְּתַמּוּז יֹאמְרוּ שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה", וְהוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁעָשִׂיתִי דָּבָר כָּזֶה, אָכַלְתִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי כֵּן, "אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!", תַּתְחִיל מֵעַתָּה מֵחָדָשׁ לִהְיוֹת יְהוּדִי.

(שיחות סבא - קלטת 93 א' 09:40)

*
הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בִּבְחִינַת: מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב (משלי יח'). וְאִיתָא בַּזֹּהַר (בראשית דף לז'): שֵׁם ה' – דָּא סֵפֶר, כִּי סֵפֶר בְּמִסְפַּר שֵׁם, כַּמּוּבָא. כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, וְנִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם וְעוֹשֶׂה שֵׁם. 
וּבְחִינַת מָשִׁיחַ הוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּגַלִּין הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה, וְשָׁם מְרָחֵף רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, בִּבְחִינַת (בראשית א'): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. 

רוּחַ אֱלֹקִים – דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ (זוהר ויחי דף רמ.), שֶׁמְּרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וּמַיִם הוּא הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא.
וְדַע, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ. כִּי כָל אֶחָד כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מָשִׁיחַ, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד, שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ. וְעִקָּר הַדָּבָר שֶׁבּוֹ תָּלוּי בְּחִינוֹת מָשִׁיחַ הוּא שְׁמִירָה מִנִּאוּף. כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינוֹת חֹטֶם, בִּבְחִינוֹת (איכה ד'): רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'; וְנִאוּף תָּלוּי בַּחֹטֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ'): לֹא תִנְאָף.
(ליקוטי תנינא - תורה לב')
*
אֵין לִי שׁוּם תַּאֲוָה, תַּאֲוַת אִשָּׁה, יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא חָי, יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלֹא תַּאֲוָה?, אֲנִי צוֹחֵק מֵהַתַּאֲוָה, צוֹחֵק מִמֶּנָּהּ, "לֵךְ, לֵךְ, אֲנִי לֹא צָרִיךְ אוֹתוֹ, לֵךְ לֵךְ, רַק לֵךְ, לֹא צָרִיךְ לִצְעֹק אֲפִלּוּ, הִיא בּוֹרַחַת לְבַדָּהּ.
אֲנִי לֹא יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר מִזֶּה הַתַּאֲוָה, כְּלָל כְּלָל, זֶה מַסְרִיחַ כְּמוֹ, כְּמוֹ נְבֵלָה, אֲנִי לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל הָרֵיחַ שֶׁל הַתַּאֲוָה, שֶׁל תַּאֲוָה.
אֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁנּוֹלָד עַכְשָׁיו, אֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי!.
(שיחות סבא - קלטת 61 ב' 25:05)
*
וְדַע, שֶׁבְּחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נַעֲשֶׂה רוּחַ־קִנְאָה, שֶׁהוֹלֵךְ וּמְקַנֵּא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁמּוֹצֵא שָׁם נִאוּף, הוּא נַעֲשֶׂה רוּחַ־ קִנְאָה וּמְקַנֵּא עַל זֶה לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ. וּפְעָמִים מְקַנֵּא וְהִיא נִטְמָאָה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְכוּ' וְהִיא לֹא נִטְמָאָה (במדבר ה'), כִּי לְגֹדֶל עֹצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְמְאָה, הוּא מְקַנֵּא עַל הַסְּתִירָה לְבַד, כִּי נֶחֱשָׁב פְּגָם כְּנֶגֶד עֹצֶם טָהֳרָתוֹ שֶׁל הָרוּחַ־קִנְאָה, וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה לִפְעָמִים גֵּט. וְעַל כֵּן נִקְרָא הַגֵּט סֵפֶר כְּרִיתוּת (דברים כד'), כִּי נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא הָרוּחַ־קִנְאָה כַּנַּ"ל. 
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּכַשְׁרוּת גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּלכָּךְ, עַד שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. שֶׁהַזּוּג, דְּהַיְנוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, כְּשֵׁרִים כָּל כָּךְ, שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה מְאֹד וְאֵין בָּהּ שׁוּם שֶׁמֶץ פְּסוּל, וְגַם הוּא כָּשֵׁר מְאֹד, וְזִוּוּגָם בְּכַשְׁרוּת וּבִקְדֻשָּׁה כָּל כָּךְ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. כִּי אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ – שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם (כשרז"ל סוטה יז'), כִּי יֵשׁ בּוֹ יוּ"ד וּבָהּ הֵ"א, שֶׁזֶּהוּ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְזֶה הַזִּוּוּג וְהַיִּחוּדָא תַּתָּאָה הוּא יָקָר מְאֹד מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה יִחוּדָא תַּתָּאָה בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. וְהִנֵּה הָרוּחַ־קִנְאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא מְקַנֵּא עַל נִאוּף, מַה הוּא עוֹשֶׂה כָּאן, מֵאַחַר שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מְאֹד, אַךְ דַּע, שֶׁכָּאן בָּא הָרוּחַ־קִנְאָה בִּשְׁבִיל אַהֲבָה.
אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאַף עַל פִּי כֵן זֶה הַיִּחוּדָא תַתָּאָה הוּא בְּזֶה הָעוֹלָם, יוּכַל לְהִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי הָרוּחַ־קִנְאָה. כִּי הַקִּנְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל אַהֲבָה, יְכוֹלָה לְהַטִּיל מַחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי שֶׁמְּקַנֵּא לָהּ וְכוּ'.
(ליקוטי תנינא - תורה לב')

*
אֲנִי אֵין לִי שׁוּם תַּאֲוַת נָשִׁים, כְּאִלּוּ לֹא נִבְרָא נָשִׁים בָּעוֹלָם, אֵין לִי שׁוּם פְּגָם שֶׁל תַּאֲוָה בִּפְגַם הַבְּרִית, אֲנִי נָקִי בָּזֶה. 
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מְקוֹרֶבֶת אֵלַי, כֵּן, הַבַּעַל שֶׁלָּהּ הָיָה מִתְקוֹטֵט אִיתִּי, בְּמִלְחָמָה, מִלְחָמָה הַגְּדוֹלָה, "מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, אֲנִי צָרִיךְ תַּאֲווֹת, מַה זֶּה שֶׁהִיא, אִשָּׁה בְּלִי תַּאֲוָה?", הוּא הָיָה: "לֵךְ, לֵךְ מִמֶּנִּי, אַל תָּבוֹא עוֹד לְהֵנָּה, אֲנִי צָרִיךְ תַּאֲוָה, אֲנִי צָרִיךְ אִשָּׁה עִם תַּאֲוָה", הוּא הָיָה לוֹ עָלַי, הָיָה נוֹרָא מְאֹד, הָיָה מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל, הוּא אָמַר: "אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת, צְרִיכִים לְהִתְגָּרֵשׁ, אִי אֶפְשָׁר כָּכָה", הַבַּעַל שֶׁלָּהּ הוּא יֵשׁ לוֹ שִׂנְאָה עָלַי, "מַה זֶּה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי?", אֲבָל הַיּוֹם הוּא, מָלֵא תַּאֲווֹת וְבְּשָׁלוֹם, נַעֲשָׂה שָׁלוֹם.
(שיחות סבא - קלטת 77 א' 00:30)

*

וְעַל כֵּן דַּע, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם, לְשָׂרְפָן וּלְהַאֲבִידָן כַּנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה, שֶׁלֹּא יְקַלְקֵל, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁלוֹם הַזּוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל. כִּי יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁלָּהֶם יָקָר מְאֹד, וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל שָׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם עַל יְדֵי הָרוּחַ־קִנְאָה כַּנַּ"ל, הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל מְאֹד. וְעַל כֵּן מֻכְרָחִין שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱבָדִין הַתּוֹרוֹת וְהַסְּפָרִים הַנַּ"ל, כְּדֵי לְסַלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה. כִּי הָרוּחַ־קִנְאָה הוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל. נִמְצָא, כְּשֶׁנִּשְׂרָפִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים, מִמֵילָא נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה, שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁשּׁוֹרֶה עַל הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל. 

וְזֶהוּ סוֹד שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה, כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְאָמְרָה תּוֹרָה, שֶׁיִּמָּחֶה וְיֵאָבֵד כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, דְּהַיְנוּ זוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל, שֶׁבִּשְׁבִיל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶן נִמְחִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וַאֲזַי נוֹשְׂאִין קַל וָחֹמֶר לְמַעְלָה (כשארז"ל שבת קטז'): וּמָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל, אָמְרָה תּוֹרָה יִמָּחֶה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם וְכוּ', סִפְרֵי הַמִּינִין שֶׁהֵם מַטִּילִין שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל וְכוּ', עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ וְיֵאָבְדוּ וְיֵעָקְרוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁיִּמַח וְיֵעָקֵר זִכְרָם מִן הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי אֲבֵדַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים בָּא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱבָדִין וְנֶעֱקָרִין סִפְרֵי הַמִּינִין, וַאֲזַי יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אָמֵן.
(ליקוטי תנינא - תורה לב')